תחילה, כדאי להגדיר ולהסכים על כך שאדם במהותו בנוי ממערכת של ערכים ודפוסים, רגשותיו הן תוצאות המטבטאות מחוויות המציאות עם מערכת זו.
דהיינו, לכל סבל יש מקור, סיבה.

לאורך שנים, אדם צובר חוויות ודפוסים המשתרשים בו באופן אוטומטי.
לדוגמא, אם בילדות תפסת כך שלא קיבלו אותך, תת־המודע (אותה מערכת) ביססה את ה'ערך' שלך כחסר בטחון ואז אתה שופט את עצמך, או פשוט "לא מרגיש" כלום במצבים אינטימיים.

לדוגמא, תת־המודע (אותה מערכת) ביססה את ה'ערך' שלך כחסר בטחון ואז כאשר אתה צריך לבטא את עצמך, לסמוך על עצמך וכו, אתה שופט את עצמך, או פשוט "לא מרגיש" כלום במצבים אינטימיים.

וכך אדם לאט לאט מייצר עוד ועוד ערכים על יסוד הערכים השגויים שלו ומגיע למצב בו הוא מלקא את עצמו ומגדיל את הכאב.

אדם סובל רק כאשר הוא מודע לכך, ואם יש לו מזל והוא קורא את מילים אלו אז יש לו את ההזדדמנות לעצור הכל ולמרוד כנגד הדפוסים האלו ולחזור לחיים ראויים, מאושרים ובריאים.